Pub0051.htm
הקרב על התודעה – תבוסתנות לעומת מציאות
The mindset battle – reality vs. defeatism
Paz Itzhaki-Weinberger,
28-December-2023
הפעם פוסט קצר
וקולע, שחשוב לדעתי על מנת קודם כל להכניס אנשים לפרופורציות המתאימות, אני גם
כותב אותו תיכף באנגלית למען החברים בחו"ל, וגם על מנת להמחיש את הבדלי
התודעה בינינו הישראלים לבין אויבינו, אויבים מרים שמנסים למרות תבוסה מחפירה שלהם
בשדה הקרב להכניס תודעה תבוסתנית דווקא לדעת הקהל בישראל.
נתחיל עם מלחמת
השחרור, מלחמת העצמאות שלנו, מלחמת 1948 – מלחמה שבה פתחו נגדנו מדינות ערב יחדיו
בשותפות עם הערבים המעטים שהתגוררו בזמנו בתחומי ישראל, המלחמה שבבירור נצרבה
בתודעה גם שלנו וגם של אויבינו כניצחון אדיר של ישראל על הערבים, והפלסטינאים
מתייחסים אליה ולתוצאתה עד היום כאסון מוחלט ומכנים אותה "נכבה".
רובכם לא יודעים
אבל במלחמה הזו מתו כ-6,000 ישראלים (!), מתוך אוכלוסיה כוללת של 600,000 איש
בלבד. כ-5,000 חיילים וכאלף אזרחים.
בהקבלה לאוכלוסיית
ישראל היום (כ-10 מיליון) אם היו לנו חלילה אבידות דומות היה מדובר על סדר גודל לא
נתפס של 100,000 חללים (!),
16,000 אזרחים ו-84,000
חיילים!
ועדיין כאמור
בתודעה ובהיסטוריה מלחמת 1948 נתפסת (וזה אגב גם נכון) כניצחון אדיר של ישראל
ותבוסה אדירה של אויבינו ושל כל מדינות ערב יחדיו.
במצב הנוכחי
ב-"חרבות ברזל" אנו מדברים על סדר גודל של 1,500 הרוגים בישראל (כלומר
כאחוז אחד בלבד באופן יחסי מהאבידות במלחמת העצמאות, ולמעשה כמאית אחוז מהאוכלוסיה
הנוכחית שלנו, זאת לעומת כאחוז מהאוכולוסיה שנספתה בשנת 1948), ואם מנטרלים את יום
7 באוקטובר 2023 בו הפתיעו אותנו וביצעו טבח אכזרי באוכלוסיה אזרחית, מדובר על
פחות מ-200 אבידות שלנו, ובצד של האויב לפחות 20,000 אבידות מתוכם כ-10,000
מחבלים.
דהיינו האויב כבר
בשלב זה של המלחמה (שלא הסתיימה) איבד כאחוז מהאוכלוסיה שלו (כשני מיליון איש
מתגוררים ברצועת עזה), ולמעשה כל אבידה שלנו (מאז 8 באוקטובר) עומדת למול כ-100
אבידות של האויב, יחס אבידות מדהים של 1:100 שמהווה ניצחון חסר תקדים בכל מערכה
צבאית בהיסטוריה, ומחיצה מוחלטת של האויב.
אני בכלל לא מתייחס
גם להיבטים הנוספים שמראים את העבודה המדהימה שמבצע צה"ל, שאף צבא אחר בעולם
לא מסוגל לבצע: השמדת תשתיות הטרור היסודית, לוחמה בסביבה אורבנית צפופה ורווית
מנהרות טרור ותת-קרקע.
זה שיש רק כ-20,000
הרוגים בעזה (מתוכם 10,000 מחבלים) זה נתון מדהים, צה"ל הצליח לשמור על יחס
של 1:1 לפגיעה בבלתי מעורבים לעומת מחבלים, ולמעשה גם התברר ש-90% מהאבידות
האזרחיות בעזה הן כאלו שלא גרם צה"ל אלא שגרם החמאס – בין אם ברצח ישיר שביצע
החמאס של האזרחים שלו והוצאות להורג, בין אם בשימוש ציני באזרחים של עצמו כמגנים
אנושיים ופעולה של חמאס מתוך בתי חולים, מסגדים, בתי ספר, אוניברסיטאות וגני
ילדים, ובין אם משיגורים כושלים של רקטות חמאס כלפי ישראל שדווקא נחתו בעזה, כלומר
צה"ל הצליח בפועל לחסל כ-10,000 מחבלים למול פגיעה בכ-1,000 אזרחים בלבד,
וחמאס רצח כ-9,000 אזרחים נוספים של עצמו.
והנה, בקרב התודעה
נראה שאנחנו לא מנצחים למרות ניצחון צבאי מובהק. לכן חשוב לשנות את התודעה
ושאנשים יבינו: חמאס המיט אסון כולל על הפלסטינאים, חמאס גרם לאיחוד מוחלט בעם שלנו
ואיחוי מרבית הקרעים שהיו, חמאס גרם לכך שנהיה מוכנים גם לרשע שתיכנן לפגוע בנו
מהצפון ומאיראן ושלוחות הטרור שלה, ואם כבר "נכבה" אז הראשונה והיחידה
שיש לפלסטינאים היא זו כעת, בשנת 2023, זאת לעומת ה-"נכבה" המומצאת
והשקרית של הנרטיב של 1948, דבר שלא היה ולא נברא.
כך או אחרת ברור
שיש הבדלי תודעה עצומים בינינו לבין האויב – לנו יש רגישות ואכפתיות לחיי אדם,
כל נופל הוא עולם ומלואו, כל חטוף, והאויב מנצל זאת ומנסה לייצר פה תחושה או תודעה
של הפסד, אסון, קטסטרופה.
לאויבינו בניגוד
אלינו הרי אין כל רגישות לחיי אדם, הם לא אכפתיים לאנשים שלהם עצמם ובטח שלא
רגישים לחיי יהודים, בתפיסה של האויב גם אם היו להם מיליון אבידות בעזה ולא רק
20,000 זה חסר משמעות ומדובר ב-"שהידים", קדושים מעונים. לכן חשוב כן לצרוב היטב את תודעת הניצחון
– קודם כל אצלנו שנבין איזה הישג מדהים השגנו עד כה (ויש לשמר אותו) ואילו
נתונים מדהימים צה"ל שהוא הצבא הטוב והמוסרי בעולם מספק לנו – יחס אבידות של
1:100 מתחילת הלחימה הקרקעית, יחס פגיעה בבלתי מעורבים אפסי של פגיעה בבלתי מעורב
אחד למול כל 10 מחבלים שמחוסלים, וכל זה באחת הסביבות הכי מאתגרות שאף צבא בהיסטוריה
לא נאלץ להתמודד עמה עם אויב שהתכונן למלחמה משך 15 שנה והוא למעשה ציבור של
חפרפרות / חולדות, אבל גם צריבה של התודעה הזו אצל האויב.
אצל האויב (שלנו)
לצערי נדרשים צעדים אחרים לעומת מה שנדרש אצל אנשים ומדינות נורמליות – כל מדינה
נורמלית בעולם שהייתה רואה שאחוז מהאוכלוסיה שלה מת במלחמה, שכל התשתיות שלה הפכו
לאבק, שהיא חזרה 100 שנה אחורה, שעל כל הרוג שהיא עושה לאויב יש אצלה 100 הרוגים,
הייתה מייד וכבר בשלב זה מבינה שעליה להיכנע וכי ההפסד צורב, ומונעת מעצמה עוד
אבידות ואת המשך המלחמה. כאן זה לא קורה כי יש לחמאס אפס עניין בעם של עצמם
ואדישות מוחלטת לחיי אדם – לכן חייבים לסיים את המערכה רק עם מה
שאכפת להם ממנו – חייבים תמונה שבה מנהיגי חמאס (כולם, בעזה וגם בחו"ל) מתים,
תמונה של ניטרול תשתיות החמאס בעזה, פירוז מלא של עזה (כלומר ללא נשק בכלל!), איזור
ביטחון מלא מוקשים על חשבון השטח שלהם, מציאות של אפס ירי טילים לישראל (גם לא
רקטה אחת!), והכי חשוב שכל תושב עזה שנאלץ לפנות את ביתו שפשוט לא יהיה לו לאן
לחזור. המעטים שכן יורשו לחזור יהיו (ראו פוסט קודם שלי בעניין) רק כאלו
שייבדקו היטב ויימצאו כאנשים תמימים ושוחרי שלום שלא מעורבים בכל דרך בטרור,
שיתועדו בוידאו נשבעים על גבי קוראן שהם לא יהיו מעורבים בטרור, שהם מכירים במדינת
ישראל, נאמנים למדינת ישראל ולביטחונה, וכמובן שכל מי שיחזור גם ייכנס
(הילדים) למערכת חינוך נורמלי, לא כזו שמסיתה לשנאה.
אנחנו מנצחים
(ובגדול!) ויש לוודא שזה גם משוכפל לזירות האחרות (יו"ש, לבנון, תימן, איראן
וכו') ונצרב בתודעה גם שלנו וגם של הסובבים אותנו. יש לדחות מכל וכל את גישת
התבוסתנות ובמיוחד כשהיא לא משקפת את המציאות והמספרים מדברים בעד עצמם, ראו
ההשוואה שלי למלחמת 1948.
ENGLISH VERSION
This time a short and effective post, which I think is important in
order to first of all bring people into the appropriate proportions, this
English version is for the sake of our friends abroad, and also to illustrate
the differences in consciousness between us Israelis and our enemies, bitter
enemies who, despite their disgraceful defeat on the battlefield, are trying to
introduce Defeatist consciousness precisely in the public opinion in Israel.
Let's start with the war of liberation, our war of independence, the war
of 1948 - a war the Arab countries launched against us and started, together
and in partnership with the few Arabs who at the time lived within the
boundaries of Israel, the war that was clearly burned into the consciousness of
both us and our enemies as a tremendous victory of Israel over the Arabs, and
the Palestinians refer to it and its outcome to this day as a complete disaster
and call it "Nakba".
Most of you don't know but in this war about 6,000 Israelis died (!),
out of a total population of only 600,000 people. About 5,000 soldiers and a
thousand civilians.
In comparison to the population of Israel today (about 10 million) if we
had similar losses, God forbid, it would be an unimaginable order of magnitude
of
100,000 casualties (!), 16,000 civilians and 84,000 soldiers! And yet, as
mentioned in consciousness and in history, the 1948 war is seen and perceived
(which is also true by the way) as a tremendous victory for Israel and a
tremendous defeat for our enemies and for all the Arab countries together.
In the current situation of "Iron Swords" war we are talking
about an order of magnitude of 1,500 dead in Israel (that is, only about one
percent relative to the losses in the War of Independence, and in fact about
one hundred of a percent of our current population, this compared to about one
percent of the population that perished in 1948), and if we exclude October 7th
2023 in which our enemies surprised us and carried out a brutal massacre of civilian
population, it is about less than 200 of our losses, and on the enemy's side at
least 20,000 losses of which about 10,000 were terrorists.
That is, the enemy already at this stage of the war (which has not
ended) has lost about one percent of its population (as about two million
people live in the Gaza Strip), and in fact each of our Israeli losses (since
October 8th) is matched by about 100 losses of the enemy, an
incredible loss ratio of 1:100 which is an unprecedented victory in any
military campaign in history, and a complete crushing of the enemy.
I'm not even referring to the other aspects that show the incredible
work that the IDF is doing, which no other army in the world is capable of
doing: the fundamental destruction of terrorist infrastructure, fighting in a
dense complex urban environment saturated with terrorist tunnels and
underground fortifications.
The fact that there are only about 20,000 dead in Gaza (of which ~10,000
are terrorists) is an amazing figure, the IDF managed to maintain a 1:1 ratio
of harm to non-involved people compared to terrorists, and in fact it also
turned out that 90% of civilian casualties in Gaza are those not caused by the
IDF. except that Hamas caused it - either through the direct murder by Hamas of
its own citizens and executions Hamas is mass making on the Palestinians,
whether through the cynical use of its own citizens as human shields and
Hamas's terror actions from within hospitals, mosques, schools, universities
and kindergartens, or through the failed launches of Hamas rockets towards
Israel actually landed in Gaza, meaning that the IDF actually managed to
eliminate about 10,000 terrorists in the face of harming only about 1,000
civilians, and Hamas murdered about 9,000 more of its own citizens.
And here, in the battle of consciousness, it seems that we are not
winning despite a clear military victory. That's why it's important to
change consciousness and for people to understand: Hamas has unleashed a total
disaster on the Palestinians, Hamas has caused complete unification in our
nation and the fusion of most of the divisions that existed within it (internal
disputes), Hamas has caused us to be prepared also for the evil that planned to
harm us from the north and Iran and its terrorist affiliates, and if discussing
"Nakba" then the first and only that the Palestinians have might be
now, in 2023, compared to the invented and false "Nakba" of the 1948
narrative, something that did not exist and never happened.
One way or another, it is clear that there are huge differences in
consciousness between us and the enemy - we have sensitivity and care for human
life, every casualty is a whole world, every abducted hostage, and the enemy
takes advantage of this and tries to create a sense or consciousness of loss,
disaster, catastrophe.
Our enemies, unlike us, have no sensitivity to human life, they do not
care about their own people and certainly not sensitive to Jewish life, in the
enemy's view even if they had a million casualties in Gaza and not just 20,000
it is meaningless and we are talking about "Shahids", martyrs....
That is why it is important to burn the consciousness of victory well - first
of all that we ourselves understand what an incredible achievement we have
achieved so far (and it must be preserved) and what amazing figures the IDF,
which is the best and most moral army in the world, provided us with - a
casualty ratio of 1:100 from the beginning of ground combat, a hit ratio In
non-involved of one non-involved for every 10 terrorists that are eliminated,
and all this in one of the most challenging environments that no army in
history has had to face with an enemy that has been preparing for war for 15
years and is actually a society of moles/rats digging underground tunnels and
fortifications and spending their days and nights below the surface, but also a
burning of this consciousness in the enemy's mind.
With our enemy, unfortunately, different steps are required compared to
what is required when approaching normal people and countries - any normal
country in the world in a similar situation would see that a percentage of its
population died in the war, that all its infrastructure were turned to dust,
that it went back 100 years, that for every kill it inflicts on the enemy, it
has 100 casualties, such a country immediately (and already at this stage)
would understand that it has to surrender and that the loss was stinging, and
prevent itself from further losses and the continuation of the war.
This does not happen here because Hamas has zero interest in their own
people and complete indifference to human life - therefore the military
campaign must end only with what they care about - we must have an image
of the leaders of Hamas (all of them, in Gaza and abroad) are dead, an image of
the neutralization of the Hamas infrastructure In Gaza, a complete
demilitarization of Gaza (meaning no weapons at all!), a security zone full of
mines at the expense of their territory, a reality of zero rocket fire into
Israel (not even one rocket!), and most importantly, every resident
of Gaza who is forced to evacuate his home that simply will not have where to
return. The few who will be allowed to return will be (see my previous post
on the specific matter) only those who will be carefully examined and will be
found to be innocent, peace-loving people and who are not involved in any way
in terrorism, who will be recorded on video sworn on the Koran that they will
not be involved in terrorism, that they recognize the State of Israel, are
loyal to the State of Israel and it's safety, and of course anyone who returns
will also enter (the children) into a normal education system, not one that
incites hatred.
We are winning (big time!) and we must make sure that this is also
replicated in the other arenas (West Bank, Lebanon, Yemen, Iran, etc.) and
burned into the consciousness of both ours and of those around us. The
defeatist approach must be completely rejected, especially when it does not
reflect the reality and the figures speak for themselves, see my comparison to
the 1948 war.